החלטה בתיק פש"ר 6409-09

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.         ביום 25.2.10 ניתן צו כינוס אודות החייב, רופא שיניים במקצועו, נשוי ואב לחמישה ילדים. על פי הצהרתו, סך חובותיו של החייב עומד על 1,805,747 ש"ח לעשרה נושים שונים. בצו הכינוס הושת על החייב תשלום חודשי בסך של 500 ש"ח.

2.         הסתבכותו הכלכלית של החייב נבעה מאירוע שהתרחש ביום 15.4.05 בגינו הורשע (תפ"ח 832/05 בבית משפט זה) והושת עליו חמש שנות מאסר ופיצויים למתלוננים כנגדו בגין תקיפתם בסכום של 200,000 ש"ח (להלן: "ההליך הפלילי"). אחד מהמתלוננים שנפגעו תבע את החייב בהליך אזרחי (ת"א 2031/08 בבית משפט זה) והחייב חויב לשלם לאותו מתלונן (להלן: "הנושה") סכום של 786,540 ש"ח, שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצויים והוצאות משפט (להלן: "ההליך האזרחי"), וזאת מעבר לסכומים שנפסקו נגדו בהליך הפלילי. מעבר לחיוב זה, עיקרי הנשייה כנגד החייב הם הלוואה מבנק בסך של כ-300,000 ש"ח המובטחת במשכנתא על דירתו של החייב, והלוואה פרטית נוספת בסך של כ-400,000 ש"ח שלקח החייב שגם היא מובטחת במשכנתא.

3.         לקראת הדיון שהתקיים בהכרזת החייב פושט רגל, הוגש דו"ח מטעם המנהל המיוחד שמונה לחייב ואשר בשוליו המליץ המנהל המיוחד, נוכח עמידת החייב בתנאי צו הכינוס ושיתוף הפעולה שלו עם המנהל המיוחד, שהחייב יוכרז פושט רגל וכי התשלום החודשי שהושת עליו יועלה לכדי 800 ש"ח לחודש. ב"כ הכנ"ר הצטרפה להמלצה זו. לעומת זאת, ב"כ הנושה שהתייצב לדיון התנגד בתוקף להכרזת החייב פושט רגל. לטענתו, יצירת החובות של החייב כלפי הנושה הייתה בחוסר תום לב מובהק וכי אין לתת לחייב להימלט מפירעון חובותיו כלפי הנושה שעה שהוא גרם לו נזק תוך ביצוע עבירה פלילית חמורה כלפיו, בגינו, כאמור הושת עליו, בין היתר, עונש מאסר לתקופה משמעותית והוא חויב בתשלום פיצויים ניכרים. הוא הצביע על כך שהחייב אך קיבל את פסק הדין האזרחי ותוך חודשיים ימים בלבד הגיש את בקשתו לכינוס נכסים ופשיטת רגל. היעתרות לבקשתו תשים, אפוא, את פסק הדין האזרחי כנגדו ללעג ולקלס. לטענתו עוד, לחייב מקצוע מכובד ביותר ובכוחו לשלם את אשר הושת עליו בפסק הדין האזרחי. בתשובה לכך, טענה ב"כ החייב כי הנושה הוא זה שאחראי לקריסתו הכלכלית של החייב, והוא זה שאחראי להתרחשות אירוע התקיפה. כמו כן, הנושים האחרים אינם עומדים לחייב בפתח וכי ביטול ההליך אודות החייב יוביל אותו בהכרח, בנוסף לקריסתו הכלכלית, גם לקריסה נפשית.

לשלמות העניין יצוין כי החייב שילם זה מכבר את הסכומים שהושתו עליו בהליך הפלילי.  

דיון והכרעה

4.         במסגרת ההליך הפלילי הורשע החייב ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בגדרו תוקן כתב האישום, בעבירה של חבלה בכוונה  מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, יצא החייב בלילה שבין יום 15.4.05 ליום 16.4.05 מביתו שבבית שמש, לביתו של חבר המתגורר בקרבת מקום. החייב נתקל בדרכו בשלושה צעירים, בתוכם הנושה, אשר פנו אל החייב ובין הצדדים החל ויכוח על עניין של מה-בכך. בהמשך, בשלב מסוים הותקף החייב באופן פיזי ע"י שלושת המתלוננים, או מי מהם. בתגובה, שלף החייב את אקדחו (שהוחזק ברישיון), דרך אותו וירה שלושה כדורים ברצף לכיוון פלג גופם העליון של כל אחד משלושת המתלוננים. כתוצאה מהירי נפגעו שלושת המתלוננים: האחד - מקליע שחדר לאוזנו השמאלית דרך הצוואר לאזור כתף שמאל; השני - מקליע שחדר לבית החזה, לריאה הימנית וגרם לשבר בסקפולה הימנית; והשלישי, הוא הנושה - נפגע מקליע שחדר לראשו דרך עינו הימנית.

5.         תמונה דומה הצטיירה בהליך האזרחי, ובית המשפט חילק את האחריות על פי האשמה המוסרית של כל אחד מן הצדדים ביניהם תוך שהוא מציין כי תגובתו של החייב היתה מוגזמת ומופרזת, וספק אם היה מקום שייעשה שימוש באקדח, ובוודאי לא היה הכרח לירות לעבר החלק העליון בגופם של הנושה וחבריו. משכך, העמיד בית המשפט את האשם התורם של הנושה על שיעור של 40%.

6.         אין ספק, אפוא, כי החייב עבר עבירה חמורה ביותר אשר בעקבותיה וכפועל יוצא ממנה חויב בנזקי הנושה. בית המשפט גם חילק את האשמה המוסרית בין החייב ובין הנושה. מכאן השאלה היא האם בנסיבות אלו, מקום בו הנושים האחרים של החייב אינם עומדים על פירעון חובותיהם באופן מיידי (ובלבד שהחייב ימשיך לפרוע את חובותיו כלפיהם כפי שהיה בעבר עובר להתרחשות האירוע), זכאי החייב לחסות בהגנת פקודת פשיטת רגל [נוסח משולב], תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה"), בשל קיומו של חוב החייב כלפי הנושה. 

7.         הפקודה אינה יוצרת אבחנות ודרגות בין מהות החובות והנושים, להם חב החייב כספים. לכן, חייב שהוכיח כי יצר את חובותיו בתום לב, אין לאבחן בעניינו, בין חוב שנוצר כתוצאה מעוולה נזיקית שגרמה נזק גוף, לבין חוב לנושה אחר שהחייב חב לו חוב כספי עקב כשלון העסקים, הפרת התחייבות חוזית וכדומה. הליכי פשיטת הרגל נועדו ליתן הגנה לחייב שהוכיח כי הוא זכאי לה, מבלי לבחון ספציפית את מצבו הכלכלי ואת היקף נזקו של כל נושה ונושה. משכך, למשל, התרשלות החייב בניהול עסקיו אינה בהכרח חוסר תום לב. היא מלמדת על התנהגות החורגת ממתחם הסבירות, אך לא בהכרח על חוסר תום לב (וראו פש"ר (מחוזי-נצ') 317/06 גרנוב נ' יצחק, פורסם במאגרים [8.01.08]; פש"ר (מחוזי-ב"ש) 5161/04 קריספין אלון יוסי נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [8.08.05]).

8.         לעומת זאת, ההנחה הבסיסית היא כי חייב אשר הפעילות שהביאה ליצירת חובותיו הייתה בלתי חוקית, אינו זכאי להגנה במסגרת הפקודה, שאם לא כן יצא חוטא נשכר. אכן, עצם ההרשעה בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריז על החייב פושט רגל (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197; פש"ר (מחוזי-חי') 925/07 אזרזר נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [14.06.09 ]), וייתכנו מקרים בהם, בשל שיקולים אחרים, יוכרז פושט רגל גם אדם שיצר חובותיו תוך ביצוע עבירות פליליות, אולם זאת רק במקרים בהם אין מדובר באי חוקיות של ממש, הנוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור. לשם כך יש להביא בחשבון, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, האם מדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופייה, את עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות, וכיוצ"ב (פש"ר [מחוזי-י-ם] 19140-07-10 תורג'מן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים 25.11.10).

9.         נראה, אפוא, כי כאשר מדובר ביצירת חוב כלפי ניזוק שהחייב הזיקו במתכוון כבמקרה זה, שהעוולה הנזיקית קרובה יותר במאפייניו ליצירת חוב בעבירה מאשר ליצירת חוב בעוולה נזיקית ברשלנות. אדרבה, הדעת אינה סובלת מצב שבו אדם יחוייב בתשלום פיצויים לזולתו בשל גרימת נזק במתכוון ובעבירה, ובגין אותו חוב ממש יבקש לחסות בצלה של הפקודה ולקבל בסוף ההליך הפטר מתשלום אותו חוב שהוא יצר תוך ביצוע עוולה חומרה כלפי זולתו. תוצאה מעין זו נוגדת באופן בוטה את תקנת הציבור. גם העובדה שנמצאה בהתנהגותו של הנושה אשמה תורמת, אינה משנה מסקנה זו.  

סיכום

10.       על פניו, אפוא, החייב אשר הזיק לנושה במו ידיו וגרם לו נזקי גוף חמורים במתכוון, אינו יכול להימלט מתשלום חובותיו כלפיו באמצעות הליך פשיטת רגל, שעה שחוב זה של החייב כלפי הנושה הוא החוב שבגינו טוען לחדלות פירעון.

אני מורה, אפוא, על ביטול ההליך ומורה כי מתוך הכספים שהצטברו בקופת הכינוס ישולם שכר המנהל המיוחד ואגרת ההשגחה של הכנ"ר. היתרה תועבר לתיק ההוצל"פ.

צו עיכוב יציאה מהארץ בתיק זה יבוטל בעוד 14 יום.

החייב יישא בהוצאות הנושה בסך של 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,  י"א  אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: